יום ב', כט’ באב תשע”ז
    דף ראשי  |  סיפור וספר  |  הפוך לדף הבית  |  הרשמו כחברי האתר  |  ספר תהילים  |  שימושון  |  פורום כתיבה  |  כתובת האתר  |  ספארי  
סוד צורת ידי הכהנים בברכת נשיאת הכפיים

ידוע לכל כי כהן ש"הרג את הנפש", דהיינו גרם למיתה, פסול לכהונה, היות והכהן תפקידו להאריך חיי האדם ולא רחמנא ליצלן להיפך. כמו כן, הגמרא (תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סב' ע"א) קוראת לרבנן בתואר מלכים ולא לכהנים, ובספרי הלכה ואגדה רבים מצאנו ששאלו "מאן מלכי?" והשיבו "רבנן" ולא "כוהני". המסקנה ברורה מלך יכול לגזור גזר דין מוות ולכן החכמים והסנהדרין הם בבחינת "מלכים". לכהנים כתר כהונה לבקש בתפילה להאריך חיי האדם בטוב ובנעימים ובשום אופן לא יסכימו להחליף כתר כהונה בכתר מלוכה ושררה. הכהנים באים בשם מלך המלכים, ורק למלך המלכים היכולת לא רק להמית אלא אף להחיות בסוד "מלך ממית ומחיה". אם כן, תשאלו מפני מה בחרנו ככותרת להדגיש את חימוש ידי הכהן? ברור כי אין כוונתנו לחימוש מלשון תחמושת ונשק שמטרתם לקצר חיי האדם, אלא כוונתנו לחימוש מלשון חמש (ראשי תיבות המילים: "חיים מתנת שמים") ובהמשך נסביר. תחילה נביא את המקרא והתלמוד הבבלי, לאחר מכן נביא את לימוד אליהו הנביא זכור לטוב, שמתורתו למדנו כי עשר הספירות מתחלקים לחמש נסתרים וחמש גלויים. ספר במדבר פרק ו', פסוקים כב-כז: וידבר יהוה אל משה לאמר. דבר אל אהרון ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם. יְבָרֶכְךָ יהוה וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יהוה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. מהי הברכה? תחילה יברך אותך במתנות ונכסים וישמור לך עליהם מפני המזיקים. יתן לך מאור וחוכמה לדעת כיצד להשתמש במתנות ובנכסים ותמצא חן בעיני בני אדם. יתן לך יראת הרוממות ותהיה בכל המקיפים אותך שלימות. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ח עמוד א': תניא אידך, "כה תברכו" בנשיאות כפיים ... נאמר כאן "כה תברכו" (במדבר ו' כ"ב), ונאמר להלן "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" (ויקרא ט' כ"ב), מה להלן בנשיאות כפיים, אף כאן בנשיאות כפיים. המיוחסים ככוהנים יודעים כי המצווה היחידה המיוחדת לכהן שנותרה מאז חרב בית מקדשנו בשל שנאת חינם היא לברך את ישראל באהבה בנוסח הפסוק "כה תברכו". הברכה נקראת "הברכה המשולשת" היות ומורכבת משלושה פסוקים. בברכה חמש עשר תיבות המסמלים התגברות השפע. בברכה ששים אותיות, המסמלים את 60 המלכות וכנגדם 60 הגבורים המסייעים בשלמות קנייניו ובריאותו של האדם. הכהן נותן ידיו לשלום, דהיינו פושט את ידיו ואצבעותיו כלפי הקהל לסמל נתינה ושלום (וחלילה לא בצורת אגרוף המסמל מלחמה). כמו כן אצבעותיו יהיו פשוטות ולא כפופות ומצביעות ומכוונות כלפי כל אחד בקהל, ולא יהיו בצורת "עד כאן" כתמרור "עצור". נוסח הברכה, מעשיו המתוקנים של הכהן וידיעתו כי הינו אמצעי בלבד ומשרת הבורא הם המפתח לסוד ברכת השפע. בהתאם למקרא חייב הכהן להרים את ידיו בשעת הברכה. הידיים יהיו מושטות לשלום בצורה של נתינה. דרך הנותן שאינו רואה את פנים היד אלא את גבו. הנותן צריך להתרחק מצרות העין ועל כן אין לו להסתכל ולדקדק בנתינה לאחר שכבר נתן. גב היד בא לסמל הבנה זו. המקבל לעומתו רואה את פנים היד. המקבל צריך להתרחק ממדת החמדנות ולהביט בפנים היד ובמה שקיבל ולא מחוצה לה. ידי הכהן אינם מסמלים קבלה אלא נתינה ועל כן נשיאת הכפיים בברכת הכהנים שונה מנשיאת הכפיים בעבודת הקורבנות ובסוגי "ההנפה". אין הכהן רשאי להסתכל במה השפיע אלא רק להשפיע כמשרת הבורא. בזמן שבית המקדש היה קיים התחייב הכהן בעת נשיאת כפיו במקדש להרים את ידיו למעלה מכתפיו, ואילו אם נשא הכהן כפיו במדינה (לא במקדש) התחייב להרים לפחות עד כתפיו ולא הוצרך לטרוח בהרמת ידיו גבוה מכתפיו (משניות סדר נשים מסכת סוטה פרק ז' משנה ד'). בבית המקדש היו הכהנים, פעמים ביום לאחר הקרבת עולת התמיד, עומדים על 12 מעלות האולם (בין האולם למזבח החיצון, לא 15 מעלות העזרה שעליהם היו הלוים אומרים שירה) ואומרים את שלש הפסוקים ברציפות ללא ענית אמן לאחר כל פסוק (שאין אומרים אמן במקדש) והיו מוספים עליהם מעבודת הלב בקשה ותחנונים כשם שהכוהנים היום מתפללים לאחר נשיאת הכפיים "ריבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה עמנו כמו שהבטחתנו השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש". ספר יואל פרק ב' פס' יז':בֵּין הָאוּלָם, וְלַמִּזְבֵּחַ, יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים, מְשָׁרְתֵי יְהוָה; וְיֹאמְרוּ חוּסָה יְהוָה עַל עַמֶּךָ, וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם. לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים, אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם. ארבע הלכות מן התורה ישנן בברכת כהנים: "אין מברכין אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפיים ובקול רם" (שו"ע או"ח קכח, יד). וכשלא ניתן לקיים אחת מהן, אין לשאת כפיים. בתורה לא מצאנו דרישות נוספות מהכהן חוץ מעמידה, נשיאת הכפיים (הרמת הידיים) והשמירה הקפדנית על נוסח פסוקי הברכה בקול רם. ברם בהתאם למסורת שעברה מאב לבן הוצרך הכהן להרים את אצבעות ידיו בצורת אצבעות מיוחדת ייחודית ומוזרה (ראו תמונה בהמשך). למרות שהצורה המיוחדת של האצבעות איננה מעכבת הלכתית ויכול הכהן לישא כפיו בצורת אצבעות פשוטה, נהגו הכהנים לשמור בקנאות על אופן צורת האצבעות המיוחדת. צורת האצבעות המיוחדת יוצרת מעשרת האצבעות חמש אצבעות. הדרך ליצירת הצורה המיוחדת מחייבת כל אצבע לגעת בחברתה הסמוכה לה ואת אגודלי הידיים לגעת זה בזה. כל אצבע תשתף עמה אצבע אחת נוספת וכך במקום עשר אצבעות יהיו חמש. השותפות ומחשבת ה"חצי" כי כל אצבע אינה שלמה בלי האצבע שלידה ואפילו שונות האצבעות אחת מחברתה, נדרשת במעשה נשיאת הכפיים וצורת האצבעות בעת הברכה. השכינה (שורש "שכן") מצויה באצבעותיו של הכהן היות והאצבעות בצורה מיוחדת זו בוחרות ל"שכון" בשלום זו לצד זו. כמו כן, על ידי איחוד עשר האצבעות של הגוף החומרי לחמש אצבעות יוצר הכהן חמש פתחים של חלל ריק בצורת זוית (= זיו) המסמלים חמש אצבעות של "רוח". אם כן, קיים קשר למספר חמש גם בנגלה וגם בנסתר. בנגלה על ידי צורת חמש האצבעות החומריות, ובנסתר על ידי החלל והאויר של חמש האצבעות הרוחניות - הזויות . על פי המסורת אין להסתפק בקירוב אגודל יד ימין ליד שמאל אלא יש להניח האגודל הימני על השמאלי בסוד הפסוק: "ימין ה' רוממה". כמו כן, נשיאת הכפיים בצורה זו יוצרת מציאות של 15 פרקים כנגד 15 תיבות (מילים) של ברכת הכהנים. דהיינו בכל יד 14 פרקים ובשני ידיים 28 פרקים. אם נאחד את עשר אצבעות הידיים לחמש אצבעות לכאורה נקבל 14 פרקים והמילה "שלום" שבסוף ברכת הכהנים תצטרך כוס של ברכה היות ואין כנגדה פרק ביד, ברם מניתוח מעמיק של צורת האצבעות (ראו המחשה מטה) נוכל להיווכח שהפרק העליונה של האגודל בלבד מחוברת ולא התחתונה ובשל כך בסיכום של הפרקים נקבל 15 פרקים ולא 14 פרקים. דוגמא טובה כיצד מקיימים ברכת כהנים ונשיאות כפיים כהלכה, תוך הקפדה על יצירת ה' חרכים "אווירים" בין האצבעות, חקוקה בבית העלמין במינכן בגרמניה, במצבה של הרב הגאון מו"ר חנוך בן מו"ר יונה הכהן עארנטרויא, שנפטר בשנת ה' תרפ"ז (1927), בסוד הפסוק בשיר השירים (פרק ב' פס' ט'): "מציץ מן ה'חרכים" חיבור הידיים וחיבור האצבעות למרות שאינם שוות האצבעות בגודלם והיד השמאלית לא עושה את תפקיד הימינית מסמל אחדות והבנה כי כולם חצי וצריכים השלמה ובהבנה שכזו הבאה מאהבה כבר סללנו דרך לברכה שהשלום היא בקשתה. השלום איננו מתבטא רק בין בני האדם. ברכת השלום מתחילה בחיי האדם עצמו ובבריאותו ממשיכה לשלימות קנייניו ומתפשטת לחיים הסובבים אותו. חיות הנפש שבגוף באה מעשר כוחות. לימוד זה התגלה לרבי שמעון בר יוחאי מאליהו הנביא (תפילת "פתח אליהו"). "חֶסֶד דְּרועָא יְמִינָא. גְּבוּרָה דְרועָא שְׂמָאלָא. תִּפְאֶרֶת גּוּפָא. נֶצַח וְהוד תְּרֵין שׁוקִין. יְסוד סִיּוּמָא דְּגוּפָא אות בְּרִית קדֶשׁ. מַלְכוּת פֶּה תּורָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרֵינָן לָהּ. חָכְמָה מוחָא אִיהִי מַחֲשָׁבָה מִלְּגָאו. בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין. וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב הַנִּסְתָּרות לה' אֱלהֵינוּ. כֶּתֶר עֶלְיון אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת. וְעָלֵיהּ אִתְמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְפִלֵּי ...". עשר כוחות הנפש מתחלקים לחמש כוחות נפש נסתרים וחמש כוחות נפש גלויים. החמש הגלויים הם: החסד והגבורה שנמשלו לידיים, הנצח וההוד שנמשלו לרגליים והתפארת שנמשלה לגוף. החמש הנסתרים הם: היסוד שנמשל לאיבר הפריה (וכאן אין הכוונה למוצנע אלא שכוח הנפש נסתר דהיינו אותם בני האדם שעדיין לא נולדו), המלכות שנמשלה לפה (כוח הנפש הנסתר הינו הדיבור, יש המון פתחים אבל לא כל פתח מסוגל לדבר), החכמה שנמשלה למוח (המחשבה), הבינה שנמשלה ללב (ניתוח המחשבה לכללים ועקרונות) וספירת הכתר עליון תכלית העולם (הדעת ליישם ולממש את החכמה והבינה) שנמשל למקום הנחת תפילין של ראש. במאמר מוסגר חשוב שנדע כי אליהו הנביא קורא לספירת כתר עליון בשם כתר מלכות, ברם אין כוונתו למלכות שנמשלה לפה אלא למלכות גבוהה יותר שמקומה במשל על קודקוד הגולגולת. כשם שהדיבור היוצא מהפה מביע את רצונו וטיבו של האדם ומסמל מלכות על איבריו בסוד הפסוק: "מוות וחיים ביד הלשון" כך גם דעתו של האדם המביעה את חכמתו ובינתו מסמלת מלכות היות והיא היישום בפועל בעולם החומר ואילולי הדעת היתה החכמה והבינה נשארים בעולם הדמיון והמשל בלבד. למדנו כי הנסתר והנגלה משלימים זה את זה לעשר, בסוד הכלל "עשר (בנסתר, חסר מעצמך ותן מעשר) - כדי שתתעשר (בגלוי)". רעיון נוסף. אף על פי שהנסתר והנגלה משלימים זה את זה לעשר יש לראות בחמש אצבעות "הרוח", חלל הזויות שנוצרו, לא כשוות. כנגד אצבע אחת של "רוח" שיצר הכהן כלפי הזולת באו ארבע אצבעות "רוח" לכיוונו (ראו תמונה מטה להמחשה). לפעמים נדמה לאדם כי מחסר מעצמו לטובת הזולת ברם בסיכום השנתי מתברר כי התברך והרוויח פי כמה וכמה בפועלו. במחשבה טובה ששיתף האדם בעולם המעשה המסמלת אצבע אחת של "רוח", הצליח לנכס ארבע אצבעות "רוח" של הצלחה בבחינת ארבע לשונות של גאולה. רעיון נוסף. בכדי לחמש את הידיים דהיינו ליצור חמש אצבעות כלפי הזולת ולהשפיע עליו בחומר, נדרש הכהן לשתף זוית, אצבע רוחנית כלפי הזולת. אין לכהן להצמיד את אצבעות האגודל בשני הפרקים וחייב להבין כי אצבעות החומר חייבים אצבע רוחנית בכדי להשפיע בחומר. ולסיום ולצורך המחשת חימוש עשר האצבעות בעת נשיאת הכפיים בברכת הכהנים ראו תמונה מטה (להגדלת התמונה לחצו על התמונה או העבירו את הסמן עליה). כל הזכויות על התמונה שמורות לצלם משה דניאל הכהן הי"ו. תוכלו להבחין כי יש עניין גדול לקרב ולאחד את הידיים לא רק בנגיעת האגודלים לעשותם אצבע אחת אלא אף שיהיו פונים הידיים זה לזה ולא יוצרים תחושת ריחוק חרף היותם חמש אצבעות (מעשר אצבעות) המופרדות זו מזו. באמצעות קירוב יד שמאל לימין בבחינת "ופניהם איש אל אחיו" ובסוד "אל מול פני המנורה יאירו" יוצרים זוג הידיים זוית לכיוון הקהל כצורת קודקוד המשולש המאפיין את הברכה המשולשת. אם כן, יש לחבר בין הידיים המסמלים חסד וגבורה להעצמת הברכה (כך שהחסד תושפע בגבורה ובעוצמה). החיבור הינו בגלוי ובנסתר. בגלוי על ידי האגודלים ובנסתר כשהידיים פונים זה לכיוון זה ויוצרים זויות חדות (רווחים מצומצמים בין האצבעות).

 
 






תנך | חסר ויתר בתנך | תנא דבי אליהו | משנה | תוספתא | תלמוד בבלי | ספר החינוך | ספר הישר | תלמוד ירושלמי | פירוש רבינו בחיי | תורת האדם | מנורת המאור | ילקוט שמעוני | מדרש תנחומא | מדרש רבה | היד החזקה | אבות דרבי נתן | בן איש חי | ספר הכוזרי | חפץ חיים


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS