www.cohenshauli.022.co.il
שיר סיפור וספר
יום א', כט’ בכסלו תשע”ח
    דף ראשי  |  סיפור וספר  |  ספר תהילים  |  שימושון  |  פורום כתיבה  |  כתובת האתר  |  תמונות מספרות  
כתובים ב"אצבע אלוהים"? וכי לבורא יש אצבע או יד? והרי אין לו גוף ולא דמות הגוף

לאחר מעמד הר סיני הוריד משה פעמיים מהר סיני לוחות אבן יקרה ועליהם חקוקים עשרת הדברות. התורה מעידה כי החריטה על האבן בשתי הפעמים לא הייתה על ידי משה בניגוד לתורה שהצטווה משה לכותבה. בלוחות הראשונים האותיות "פרחו" בשעה שנשתברו היות ומדובר בחקיקה של אותיות ובלוחות השניים נשתמרו האותיות עקב שלמות הלוחות. לוחות האבן היו עשויים מחומר יקר ונדיר הנקרא סנפרינון. מסכת אבות (פרק ה' משנה ו'): עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: ... והכתב , והמכתב , והלוחות. פירוש רבינו עובדיה מברטנורא על מסכת אבות (פרק ה' משנה ו'): הכתב. צורת האותיות שהיו חקוקים בלוחות. והמכתב. שהיו נקראים מכל הארבעה צדדים. והלוחות. של סנפרינון היו, ארכן ששה, ורחבן ששה, ועוביין שלשה. כאבן אחת שארכה ורחבה ועוביה שוין ... ובמילים שלנו, המשנה במסכת אבות קובעת כי "אין חדש תחת השמש" ועל כן האפשרות לחקיקה על הלוחות נבראה ב"ערב שבת בין השמשות". המשנה מונה את הלוחות בין עשרת הדברים שהאפשרות ליצירתם וגילויים "בין השמשות". שתי הלוחות היו עשויים מאבן טובה "סנפרינון" שלא היתה בצורה גושית אלא בעלת מידה בצורת קוביה, כאשר אורך ורוחב הלוחות שש טפחים ובחיבור בעובי 3 טפחים יתן 6 טפחים (החיבור היה בעובי כי מזה ומזה כתובים). כמו כן מונה המשנה את בריאת הכתב, דהיינו צורת האותיות. וכן מונה את בריאת המכתב, דהיינו האפשרות לקרוא מכל צד של הקוביה את אותם האותיות החקוקות ובצורה זהה לחלוטין, בלי כל שינוי, ממש "אצבע אלוהים" (כמשל להבין חותם שמימי) שאין בו שינוי והינו נצחי בשונה ממעשה ידי אדם. לעיונכם מספר מקורות על האבן הנדירה הקרויה "סנפרינון" ממנה היה עשוי גם המטה של משה: פירוש רש"י ספר שמות (פרק יז' פס' ו'): והכית בצור. על הצור לא נאמר אלא בצור, מכאן שהמטה היה של מין דבר חזק ושמו סנפרינון והצור נבקע מפניו פירוש אור החיים ספר שמות (פרק ד' אות יז'): על דרך אומרם ז''ל (תרגום יונתן שמות ב' כ''א) שהמטה היה סנפרינון. ולא היה אדם יכול להסיטו אלא משה, וכפי זה לקיחתו יגיד כי הוא בו יעשה את האותות, וזה לך האות כי לא יקרב אל המטה איש זר זולת משה מדרש רבה חומש שמות (פרשה ח' אות ג'): אמר רבי יהודה המטה משקל ארבעים סאה היה ושל סנפרינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון, דצ"ך, עד"ש, באח"ב על המקל של משה היה חקוק עשר מכות מצרים ועל הלוחות היו חקוקים עשרת הדברות וחקיקה זו מתוארת כאצבע אלהים, דהיינו אין ביכולת בן אנוש לעשות כמעשה החקיקה. צריך לזכור כי לוחות האבן היו עשויים מאבן יקרה יפה ונדירה. המאפיין הבסיסי של אבן טובה מלבד שאינה מצויה בשפע הוא היכולת להישמר, דהיינו ההבדל בין יהלום לזכוכית הדומה לו, הינו בחוזק בשחיקה ובעמידות בשעת נפילה. החקיקה על אבן שאינה אבן גיר אלא עשויה מחומר יקר ונדיר הנקרא סנפרינון אינה יכולה להיעשות על ידי אדם ובמיוחד כאשר החקיקה על הלוחות התאפיינה במספר מילים רב על שטח קטן יחסית. בהתאם למסורת היו הלוחות, העשויים סנפרינון, זהים אחד לשני בגודלם, וצורת שתי הלוחות ביחד הייתה קובייה (כמו צורת התפילין) ולה 4 צדדים, כאשר שטח כל צד 6 טפחים על 6 טפחים (מקסימום כששים ס"מ) וחיבור בעובי יצר 6 טפחים ביחד (כל אחד בעובי 3 טפחים). 6X6X6 = 216 יוצא 216 טפחים מעוקבים נפח בגימי' "גבורה". חריטת צורת האותיות החקוקות לא הייתה אפשרית לבן אנוש מלבד קושי החריטה על האבן הטובה. כמו כן, עלינו להוסיף עובדה חשובה על הלוחות. תורתנו מעידה כי מכל צד של הקוביה היו חקוקים אותם אותיות באופן זהה, כנאמר: "מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים". כמובן שאין ביכולת בן אנוש לחקוק באופן זהה ותמיד תהיה החריטה האחרת שונה מקודמתה. ספר שמות (פרק לא' פס' יח'): וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים ספר שמות (פרק לב' פס' טז'): וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת ספר שמות (פרק לב' פס' טו'): וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. כתבה זו תעסוק בשלוש שאלות מרכזיות קשות להבין פשוטו של מקרא. משה רבנו שובר את לוחות האבן הטובה באמצעות השלכה ולא באמצעות ניפוץ או חלילה וחס באמצעות טחינה כשם שעשה לעגל הזהב. ואנו נשאל כי ידוע לכל המתעסק באבנים טובות שאין אפשרות לשבור אבן טובה בזריקה וכל שכן שמדובר בהשלכה המסמלת עזיבת העצם ללא עירוב כוחה של היד. כיצד אם כן נשתברו הלוחות? מה הטעם בשבירת הלוחות הנדירים, הרי אין להם תחליף ולא ניתן להשיב תמורתם? יתרה מזו, כיצד יתכן לומר שמשה רבינו שיבר חותמו של מלך, לוחות כתובים ב"אצבע אלוהים"? האם משה רבינו, עבדו הנאמן של הבורא שעליו העידה התורה "בכל ביתי נאמן הוא", שבר ללא ציווי ורשות מהבורא? והשאלה קשה גם לדעה שהסכים עמו הבורא בדיעבד כדרשה על הפסוק "אשר שברת" אשריך ששברת? שומה עלינו לזכור כי בטרם ירד משה מההר עם הלוחות אל העם, מגלה הבורא למשה כי העם חטא. מדוע נתן הבורא רשות למשה לרדת עם הלוחות? האם גם ירידתו של משה מההר אל העם עם הלוחות הייתה מדעתו של משה רבינו והסכים עמו הבורא כשם שהסכים לשבירתם? בכל שאלה ששאלנו טמונות תשובות רבות, אנו כדרכנו בקודש נאיר פן אחד משבעים פניה של תורתנו הקדושה, ולעניין זה ראה דברי האור החיים הקדוש. פירוש אור החיים ספר בראשית (פרק א' אות ג'): דע כי רשות לנו נתונה לפרש משמעות הכתובים בנתיבות העיון ויישוב הדעת הגם שקדמונו ראשונים ויישבו באופן אחר כי ע' פנים לתורה ואין אנו מוזהרים שלא לנטות מדברי הראשונים אלא בפירושים שישתנה הדין לפיהן ועתה נשיב על השאלות ונתחיל מהשאלה האחרונה. תחילה המקרא ולאחר מכן פירושו של אור החיים ופירושו של הספורנו. ספר שמות (פרק לב' פס' יט'): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר פירוש אור החיים על ספר שמות (פרק לב' פס' יט'): ויחר אף משה וישלך. צריך לדעת טעם של משה בשבירת הלוחות ולא חש להפסד מופלג ופשיטא שלא יעשה דבר קלקול ... ורבותינו ז''ל אמרו (אדר''נ פ''ב) לא שבר עד שנאמר לו מפי הגבורה, וכן אמר ר' מאיר ויהיו שם כאשר ציוני (דברים י' ה') שנצטוה ושבר הלוחות פירוש ספורנו ספר שמות (פרק לב' פס' טו'): ושני לוחות העדות בידו. כי חשב שבשובו אליהם ישובו בתשובה, ואם אין ישברם לעיניהם לכלות עיניהם כדי שיחזרו בתשובה ובמילים שלנו, משה רבינו מבקש לרדת עם לוחות הברית בכדי להוכיח את רצונו של הבורא שלא לכלות את בני ישראל בתקווה שבראות עם ישראל את משה שב עם לוחות הברית כתובים בצורה שבן אנוש לא יכול לעשות יסורו מדרך הרע וישובו בתשובה. הבורא נותן למשה את האפשרות לרדת עם הלוחות למרות שחטאו לפניו. לפי פירושו של הספורנו משה רבינו מתחייב לשבור את הלוחות לעיני בני ישראל וזאת בכדי שיבינו כי חטאו חטא גדול בבחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך, שבירת לוחות הכתובים באצבע אלוהים ומחיקת שמו של הבורא בכדי להחזיר בתשובה את עם סגולתו ישראל, אשר בחר בם מכל העמים. הבורא מסכים לטענותיו של משה ובתנאי שימהר לרדת להציל את עמו ולהחזירם למוטב בטרם יהיה מאוחר. משה רבינו שב אל העם אלא שגם לאחר שובו העם עומד בסורו ולא משכיל להבין החטא הגדול עד שנצרך משה לומר "מי לה' אליי". משה מבין כי יצטרך בסופו של דבר לקיים את התחייבותו לשבר את הלוחות לעיני העם. האור החיים הקדוש מסביר כי משה המתין ולא שבר את הלוחות בלי ציווי מפורש, כלומר רק לאחר שהצטווה על ידי הבורא השליך את הלוחות מידיו. ועתה נשאר לברר כיצד הצליח משה לקיים ציווי הבורא לשבור אבן טובה באמצעות השלכה ולא באמצעות ניפוץ או חלילה וחס באמצעות טחינה כשם שעשה לעגל הזהב? עם כל הכבוד, כל המתעסק באבנים טובות יודע שאין אפשרות לשבור אבן טובה בזריקה וכל שכן שמדובר בהשלכה המסמלת עזיבת העצם ללא עירוב כוחה של היד. בהתאם למסורת כשם שמטהו של משה היה משקלו 40 סאה (כחצי טון) כך היה משקל הלוחות. משה רבינו עוזב את הלוחות על פי ציווי הבורא ואלו נופלות בעוצמה חזקה לארץ כמשקלם האמיתי ונשברים. אם כן, נצטרך לשאול שאלה אחרת, מדוע תולה הכתוב ("אשר שיברת") את שבירת הלוחות במשה רבינו? הרי לא יכל משה לשוברם אם לא נפלו ככובד משקלם? יתכן לומר כי היות ששבר משה רבינו את הלוחות לעיני בני ישראל ולא בצנעא קיים ציווי הבורא ועל כן משבח הכתוב שעשה כפי שהצטווה. יתכן וניתן יהיה לקבל תשובה באמצעות הפסוקים המדברים על הלוחות השניים, ובהמשך נבין. ספר שמות (פרק לד' פס' א'): וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. פירוש רש"י על ספר שמות (פרק לד' פס' א'): פסל לך. הראהו מחצב סנפירינון מתוך אהלו, ואמר לו הפסולת יהיה שלך, ומשם נתעשר משה הרבה ובמילים שלנו, הבורא מגלה למשה היכן מצוי גוש מהאבן היקרה ומשה רבינו מצטווה לעשות לוחות הזהים במידתם ללוחות שנשתברו. לאחר מכן מצטווה משה לעלות אל ההר, והבורא חוקק על הלוחות את צורת האותיות כפי שהיו על הלוחות הראשוניים. אם כן, גם הלוחות השניים מאבן הסנפרינון וכתובים ב"אצבע אלוהים" (אין ביכולת בן אנוש ליצור חקיקה שכזו, ראו לעיל) אלא שהחקיקה היתה על אבן שמשה רבינו עמל ליצור מידותיה בניגוד ללוחות הראשוניים שהיו מוכנים בצורתם עוד ממעשה בראשית. ספר דברים (פרק י' פס' א'): בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ. משה רבינו מצטווה לעלות להר רק לאחר שהצליח לפסול מהאבן היקרה לוחות זהים במידות ללוחות ששבר, אלא שלא רק את הלוחות שפסל צריך להביא איתו אל ההר, משה רבינו יצטרך גם להביא ארון עץ. לאחר שחקק הבורא את צורת אותיות על הלוחות הצטווה משה רבינו להניחם בתוך ארון העץ, ובצורה שכזו ירד מההר, וזאת בשונה מהלוחות הראשונים עליהם מעידה תורתנו הקדושה שירד משה ללא ארון עץ, ככתוב: וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ (בידו ממש ולא כתב "ביד משה" כי אז היה מבטא שליחות באמצעות משהו ואמצעי ). אם כן, יתכן מאד ושבירתם של הלוחות הראשונים הייתה נמנעת אם היו מונחים בכיסוי ארון עץ ועל כן הזהיר הבורא את משה רבינו לעלות להר אלא שהפעם עם ארון עץ. הסבר זה מוסיף על ההסברים לעיל ומניח את הדעת להבין מדוע תולה הכתוב את שבירת הלוחות במשה רבינו למרות שהיה זה על פי הציווי מהבורא והלוחות עצמם גרמו היות ושינו משקלם. יודעי ח"ן יוסיפו כי אפילו ספר תורה שבהיכל צריך מזל, לוחות ראשונים ניתנו בקול רעש גדול ונשברו ובמקביל לוחות שניים ניתנו בקול דממה דקה ובכיסוי ארון עץ ונשארו בשלמותם. אם עסקנו בארון העץ שעשה משה, אולי כדאי שנשאל האם זה אותו הארון מצופה הזהב ועליו הכרובים שהונח במשכן או שמא לא? דהיינו האם היה ארון עץ נוסף מצופה זהב ועליו הכרובים או המדובר באותו ארון? פירוש הרמב"ן על ספר דברים (פרק י' פס' א'): ... והיה הארון הזה כולו עץ הוא, והמכסה אשר עליו מלמעלה כמנהג בכל הארונות, והיו הלוחות שם עד שנעשה המשכן, ואז עשו הארון המצופה זהב והכפורת אשר עליו זהב טהור. ולא אמר לו כן בלוחות הראשונות ... וכן שלמה לא הכניס לבית קדשי הקדשים אלא ארון אחד, אבל הארון הזה של משה כשנעשה ארונו של בצלאל גנזוהו כדין תשמישי קדושה ובמילים שלנו, עד הקמת המשכן היו לוחות הברית (השלמים והשבורים) בארון העץ שעשה משה. משנעשה המשכן הוכנסו הלוחות לארון אחר המצופה זהב וגנזו ארון העץ של משה. ברם יתכן ולארון העץ שעשה משה היה שימוש כי הניחו בו שברי הלוחות הראשונים בזמנים מיוחדים, כדלקמן: ספר שמות (פרק לב' פס' טז'): וַיִּסְעוּ מֵהַר יְ-ה-וָ-ה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְ-ה-וָ-ה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה ספר במדבר (פרק י' פס' לג'): וַיִּסְעוּ מֵהַר יְ-ה-וָ-ה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְ-ה-וָ-ה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה פירוש רש"י על ספר במדבר (פרק י' פס' לג'): וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים. זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים, ומקדים לפניהם דרך שלשת ימים לתקן להם מקום חניה. פירוש הרמב"ן על ספר במדבר (פרק י' פס' לג'): ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים. על דרך הפשט נסע הענן והלך לפניהם שלשת ימים והארון הולך אחרי הענן לפני העם ולא שכן במקום עד יום השלישי בערב ששכן הענן במדבר פארן ושם מקום טוב לחנותם וזה טעם לתור להם מנוחה ובשכון הענן הקימו המשכן והביאו שם הארון ובמילים שלנו, היו שני ארונות בשעת המסע במדבר. ארון הזהב הידוע ועליו הכפורת והכרובים שעליו הופקדו מחנה לויה ובו לוחות הברית השלמים. אלא שהיה ארון עץ נוסף ובו שברי לוחות ראשונים, ובשעת המסע במדבר, ארון העץ לא היה הולך בתוכם אלא מקדים את שבט יהודה בדרך בשלושה ימים. בשעת חנייתם היה ארון העץ ובו שברי לוחות חוזר למחנה לויה ושברי הלוחות הושמו חזרה בארון הזהב עם הלוחות השלמים. ככל הנראה את ארון העץ שעשה משה גנזו עד למסע הבא. בכל אופן על פי המקורות לעיל, לא היו מוצאים את שברי הלוחות לארון עץ רק בשעת הליכתם במדבר אלא גם בשעת מלחמה עם עמי כנען כשהגיעו לארץ. מנהג זה ככל הנראה הוחל בכל שעת מלחמה גם לאחר שנחלו את הארץ והיה השופט או מלך ישראל צריך לצאת למלחמה. על פי המסורת פעם אחת בסוף ימי עלי הכהן (כשהזקין ולא הצליח למחות בבניו) בשעת מלחמה עם פלשתים, שינו והוציאו את ארון הזהב ונענשו על כך ונשבה על ידי פלשתים, וכמסופר באותו מקום, בית פולחנם, שהארון והלוחות הונחו על ידי פלשתים הייתה רעידת אדמה גדולה ונשתברו כל פסליהם. תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק שישי ה"א (דף טו' עמ' ב'): שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד ..., זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן. ובמילים שלנו, על פי המסורת שקיבל רבי יהודה בן לקיש, היו שני ארונות לדור שהלך במדבר, כאמור לעיל. תלמוד בבלי מסכת ברכות (דף ח' עמ' ב'): דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון תלמוד בבלי מסכת מנחות (דף צט' עמ' א'): "אשר שברת ושמתם בארון", תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא (דף יד' עמ' ב'): מלמד שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון ובמילים שלנו, שהיו בני ישראל חונים במדבר ומקימים את המשכן הוכנסו שברי לוחות לארון הזהב עם הלוחות השלמים, כאמור לעיל ולעניין זה ראה הסברו של הנציב מוולוזין זיע''א בספרו העמק דבר (ספר דברים פרק לא' פס' כו') כי שכשהגיעו לארץ הניחו את שברי לוחות בארון הזהב שעשה בצלאל והיה עומד בקודש הקודשים. ובשעת מלחמה העבירו אותם לארון העץ שעשה משה ונשאוהו למלחמה. דהיינו, בשעת המסעות או בשעת מלחמה הוצאו שברי לוחות ראשונים לארון עץ מחוץ למחנה לויה, כך שהיו שני ארונות אבל רק ארון אחד במחנה לויה. וכן שלמה המלך לא הכניס לבית קדשי הקדשים אלא ארון אחד. בתלמוד במסכת בבא בתרא (מקור לעיל) נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בשאלה היכן הונח ספר התורה שכתב משה? לדעת רבי מאיר ספר התורה היה מונח בתוך ארון הזהב. ולדעת רבי יהודה ספר התורה היה מונח על מדף של הארון מבחוץ. בכל אופן לדעת שניהם שברי הלוחות היו מונחים בארון הזהב ולא היה באוהל מועד שימוש בשני ארונות אלא רק באחד והוא הארון המצופה זהב.