www.cohenshauli.022.co.il
שיר סיפור וספר
יום א', כט’ בכסלו תשע”ח
    דף ראשי  |  סיפור וספר  |  ספר תהילים  |  שימושון  |  פורום כתיבה  |  כתובת האתר  |  תמונות מספרות  
כיצד ניתן להבין מאבק עם מלאך

חומש בראשית פרק לב' (פס' כה-לב): וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ בכתבה זו נעמוד על ביאור פרשה בחומש בראשית בספר התורה, המספרת על מאבק תמוה ומוזר בין יעקב אבינו לאיש המתואר במדרש כמלאך, שבסופה נפגע יעקב אבינו ברגלו. יש מחכמי ישראל שהכתירו פרשה זו כאחד מחלומותיו של יעקב אבינו. בכתבה זו לא נכחיש פירוש הפרשה כחלום אלא נסלול דרך להבין את הפרשה כמציאות עובדתית משתי סיבות עיקריות: התורה כותבת במפורש כי יעקב אבינו נפגע במציאות ברגלו, ואם אכן מדובר בחלום ולא במאבק עובדתי, מדוע צלע על ירכו? בכל הפרשה אין זכר למילה "חלום" בעוד שבפרשות אחרות לא חוסכת תורתנו להדגיש כי מדובר בחלום, ראו ערך חלום הסולם של יעקב אבינו וחלומות יוסף וכיוצ"ב. בכתבה זו נצטרך להסביר לא רק את עצם המאבק התמוה, אלא עלינו לשאול: כיצד האיש הופיע? מי שלחו? מהי מטרתו? מדוע נאבק עם יעקב אבינו? אם יכול היה לפגוע ביעקב אבינו מדוע פגע רק ברגלו? כיצד יכול היה יעקב אבינו לעכב איש שהמדרש מתארו כמלאך? לאן ממהר האיש בשעה שאמר "שלחני כי עלה השחר"? מי התיר ליעקב אבינו לשחרר איש שהזיק ויכול להזיק לאחרים? יעקב אבינו מסכם את המאבק במילים: "רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי", היתכן והאיש היה אלהים? ולשאלה האחרונה הקשה מכל, כיצד מבקש יעקב אבינו ברכה מאיש מזיק? האם יש ערך לברכתו של איש הרוצה להזיק לצדיק? אנו כדרכנו בקודש נאיר בפשט המקרא (ואין הכתבה באה להכחיש הסודות הטמונים בה ברובדי הרמז הדרש והסוד על העתיד להיות בבחינת "עד הבוקר") פן אחד משבעים פניה של תורתנו הקדושה, ולעניין זה ראה דברי האור החיים הקדוש. פירוש אור החיים ספר בראשית (פרק א' אות ג'): דע כי רשות לנו נתונה לפרש משמעות הכתובים בנתיבות העיון ויישוב הדעת הגם שקדמונו ראשונים ויישבו באופן אחר כי ע' פנים לתורה ואין אנו מוזהרים שלא לנטות מדברי הראשונים אלא בפירושים שישתנה הדין לפיהן תחילה נקדים הקדמה קצרה להבין כי יתכן "איש" שאיננו בן אדם במונחים שלנו אלא בעל כוחות שאנו מייחסים למלאכים, ואף על פי כן מראהו כבן אדם. חובה עלינו להבין כי תורתנו התחילה במעשה בראשית ולא בהוראת החוקים והמצוות בכדי שנבין כי עתידים בני האדם לחזור ולהיות "אנשים" עם יתרונות החומר של אדם הראשון בטרם נטרד מעדן. בטרם נטרד אדם הראשון מעדן היה לבושו שונה. בתחילת יצירתו על עצמותיו ובשרו שנלקחו מן העפר (חומר) היה לבוש אור. חכמים קבעו כי בני האדם שזכו לתקן את חטאו של אדם הראשון נכנסו בחייהם לעדן, דהיינו קרן עור פניהם ולבוש האור חזר להחיותם בבחינת "דשנים ורעננים יהיו". בני אדם אלו שתיקנו עצמם להיות מהמזומנים לעולם הבא משמשים כשליחי בשורה (מלאכים) מהבורא היות וביכולתם לבוא בחומר הנראה לעיני בני עולמנו הבורא אינו מוגבל ואינו יכול לבוא בחומר ואילו השליחים חיים בחומר. מטרתם של השליחים לתקן את הדרוש תיקון ולנסות ולהביא אותנו גם לחיי הנצח שבחומר, ובמילים אחרות לזכות להיכנס לעדן מקדם. משה רבינו ראה סנה (שיח צומח) שעטוף באור של אש ולא נשרף. לבוש האור לא שורף את החומר (העצמות והבשר) ומשמש להם כמגן וצינה. בשעה שרצה הבורא להציל את אברהם אבינו מכבשן האש של מלך נמרוד הלבישו באותה אש המקררת ובאופן דומה ראו מסכת פסחים דף קיח' על הצלתם של חנניה מישאל ועזריה מכבשן מלך בבל באמצעות לבוש האש המיוחדת שקררה את גופם בתוך הכבשן. הלכות בן איש חי (פתיחה לפרשת בראשית): ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבשם, הנה ידוע מה שכתב רבינו האר"י זכור לטוב בעניין הלבושים של אדם הראשון קודם החטא, שהיו כתנות אור מן החשמל וכשחטא הפסיד אותם הלבושים של חשמל, שהם שע"ח נהורין כמנין חשמ"ל, ועשה לו מלבוש אחר מקליפת נגה והם כותנות עור וכנזכר בעץ חיים המונח "לבוש האור" איננו מדויק כי מדובר "בלבוש אורות", 378 סוגים שונים של אורות. לדוגמא אור הפנים שונה מאור הידיים. וגם באור הפנים יש את אור הקודקוד למשל השונה מאור העיניים. בדור שלנו בניגוד לדורות קודמים ניתן יהא להבין שכוונת רבנו לא היתה על הילה ודמיון מדמיוני האדם אלא אור שיש בו ממש (ראו מסכת יומא דף כא' עמ' ב') וכי יש סוגים שונים של חשמל שאיננו מסוגלים לראות, אשר משפרים את חיינו באופן קיצוני מחיי העת העתיקה. בכלל ראוי שנדע שגופנו קל מגוף המת בשל הפעילות החשמלית שבמוחנו הגורמת לגוף להיות רפוי ומעודן. ואינו דומה אדם ער לאדם ישן כי הפעילות החשמלית שונה בהם. עין לא ראתה אלוהים זולתך אבל ניתן לדמיין כי בעדן הלביש הבורא את גופו של אדם הראשון בלבוש חשמל ובהתאם לרצונו היה גופו קל ויכל לנוע להלך ולרחף עם עצמותיו ובשרו שנלקחו מעפר בלי מנוע במהירות הבזק ממקום למקום בתנאי אקלים קיצוניים היות והלבנה עדיין לא התמעטה בסוד הכתוב: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא. (ישעיה ל' כו'). המעיין בספר בראשית פרשת וירא אינו מסוגל להבין מדוע שלושת האנשים שהגיעו לאברהם אבינו כחום היום נראו לו כעכו"ם. הסיבה פשוטה הם כיסו את כל גופם כולל הפנים בבגד שלבוש האור לא יפחיד את אברהם אבינו. אברהם לא חשש לכיסוי הפנים כי בדרך הולכי המדבר לכסות את פניהם במדבר מחמת החום וחולות המדבר. לאחר שישבו ודיברו על ליבו התגלה לאברהם שאינם מבני העולם הזה אלא הם מבני הבשר שנכנסו בחייהם לעדן. אם כן, אין ספק כי הנביא שהתגלה למנוח ואשתו היה מבני האדם שנכנסו בחייהם לעדן וזכו בלבוש האור. הנביא לא כיסה את פניו כאשר דיבר עם אשת מנוח להזהירה בהלכות נזיר. אשת מנוח היתה בדרגה שיכלה לראות את פניו, בעוד מנוח זכה לראות את הנביא בזכות אשתו ולא בזכות עצמו ועל כן בשעה שניגש לדבר עם הנביא כיסה הנביא את פניו והיה נראה כאיש רגיל. מנוח רוצה להכיר ולכבד את האיש המכוסה כולו מראש עד כף רגל בבגד ומבקש לזמנו לסעודה. הנביא מסרב ומזהירם כי בשליחות הבורא הגיע ואינו מתכוון להתעכב ואת הלכות הנזיר כבר לימד. מנוח מבציר ומכין את המזבח וגדי העזים אלא שהנביא מזרז ומעצים את האש אשר על המזבח עד השמים קופץ לאש ונעלם במהירות עצומה השמימה. הקורא במקרא על היעלמות אליהו הנביא בסערה השמימה יכול למצוא דמיון רב לכאן. גם אליהו הנביא נעלם באש ובמהירות בלתי נתפסת, אלא שחכמים גילו שלא מת ונכנס בחייו לעדן באמצעות לבוש האור. אליהו עלה בסערה השמימה וכן הנביא שהתגלה למנוח עלה בלהב המזבח השמימה. לבוש האור משמש לבני הבשר שנכנסו בחייהם לעדן כבית בהר ובשפל. ביכולתם לנוע במהירות בלתי נתפסת בשמים וביכולתם להלך על האדמה. האור משמש כמגן וצינה ואינם צריכים לבית אבן ולמחסה. ביכולתם להנאות מחוש הטעם (האנשים שנראו לאברהם ישבו לאכול) ומשאר החושים אלא שאין בהם יסורי רעב והוצאת פסולת וזיעה ומסוגלים לנוע במדבר ואפילו חמה יוצאת מנרתיקה. עד כאן ההקדמה הנדרשת ומכאן ננסה לישב בנתיבות העיון ויישוב הדעת את השאלות הקשות ששאלנו לעיל על פרשת האבקות עם האיש-מלאך. תחילה צריך לתת את הדעת האם הייתה בכלל היאבקות במכות? תתפלאו אבל פירושו של הרמב"ן למילה "ויאבק" שוללת כל ריב של מכות. פירוש רמב"ן ספר בראשית (פרק לב' פס' כג'): ויאבק איש עמו. ויתעפר כך פירשו מנחם לשון אבק שמעלין אבק ברגליהם ולי נראה לשון ויתקשר ... ובבראשית רבה (עז ג) מי נתמלא אבק? האיש שהיה עמו כדברי מנחם והוא הנכון הרמב"ן מביא שני פירושים למילה "ויאבק" ושניהם לא קשורים בכלל לריב של מכות: לשון "אבק". לפירוש זה קורא "והוא הנכון". דהיינו יעקב אבינו רואה הרבה עפר אפר ואבק כתוצאה מהאיש שנתגלה. ומי נתמלא אבק? האיש שהיה עמו. לשון "קשר". לפירוש זה קורא "ולי נראה". דהיינו יצירת קשר בין האיש ליעקב אבינו. אם כן, כבר אפשר לומר שהמאבק עם מלאך (שליח) בדמות איש איננו תמוה. לא ניתן להאבק במכות עם מלאך ברם ניתן לתקשר עמו לפירוש אחד או לראות עליו אבק אם אכן בא בדמות איש לפירוש השני. ועתה נשיב לשאלותינו לעיל: ניתן להשיב לאור ההקדמה כי האיש שהתגלה ליעקב אבינו לא בא במטרה להרוג או לפגוע. נהפוך הוא, האיש היה שליח (מלאך) מבני האדם שנכנסו בחייהם לעדן אשר נשלח על ידי הבורא לבשר. תפקידו היה למסור את נבואתו ולתקן את יעקב אבינו להיות מהמזומנים לעולם הבא. באמצעות לבוש האור הגיע במהירות ברוח סערה ויצר אבק ועפר ויתכן שהיה הדבר מכוון בכדי שהעפר ישמש לכיסוי האור. כמו כן ניתן להבין שיצירת האבק (פירוש המאבק) היתה "עד הבוקר" מפני שיעקב אבינו חשבו לאיש שנשלח על ידי עשו אחיו הרוצה להרגו ועל כן ככל הנראה ניסה יעקב אבינו להגן על עצמו ולהשכים להרוג את האיש אלא שהאיש ברח ובכל בריחה מהירה "התעפר" בשעה שחזר והתמלא עפר ואבק. וזו הסיבה שיעקב אבינו לא ראה את לבוש האור, כי דרכם של אנשי האלוקים להסתיר לבוש האור אם בבגד ואם בעפר (ואז יתכן שיראו כבני הכושים שעור פניהם שחור) ולא ללעוג לרש ראו ערך שלושת האנשים שנראו לאברהם אבינו כחום היום. אנשי האלוקים לא מתגלים לבני עולמנו אלא אם ניתנה להם רשות, ובשליחותם ינסו לתקשר עם בן העולם הזה ולא להפחידו ובשל כך יסתירו לבוש האור בבגד. פגיעתו של יעקב אבינו לא באה כתוצאה מהאבק וכל שכן לא ממאבק. ב"מאבק" האחרון (ככל הנראה לאחר יעקב אבינו התעייף מלתפוס את האיש, והאיש יכל ליצור את הקשר הרצוי), דהיינו בירידה האחרונה, התמלא עפר ומיד פגע בירך של יעקב אבינו בכדי להשאירו במקומו בלי התנגדות ויוכל לדבר ולהתגלות כאיש אלוקים, שליח הבורא שאינו בא להרגו. שליחותו היתה למסור את דבר ה' כי יעקב אבינו איננו יכול להתנהג ככהן המאריך חיי האדם היות וקיבל את ברכתו של עשו, ועל כן עליו להעביר את המלכות לבנו להנהיג את התינוקות ביד חזקה ורק מלך יכול להעביר מלכות לבנו. יעקב אבינו טוען שאיננו רוצה להיות מלך המשיח ולהחליף את כתר הכהונה, יושב אוהלים, בכתר מלוכה ועל כן שלח דורון לאחיו עשו (שנימול על ידי יצחק אביו) ומתנהג אליו כאדונו במלוכה. שרו של עשו עתה רוצה לשרת את יעקב ואם יעקב אינו רוצה במלוכה אז "שלחני" מבקש המלאך. המלאך לא מסוגל להבין את יעקב אשר מחזר אחר הפחים הקטנים להסירם, המלכודות (הפח נשבר ואנחנו נמלטנו פח = מלכודת), אשר עשו מחנה יעקב לעשו בדרך בלא ידיעתו. יעקב חוזר לבדו להסיר את המלכודות בניגוד לאנשי ביתו אשר רואים את עשו כחייב מיתה ולא מבינים מדוע יעקב מיצר ומבקש רחמים ומקדים "מיד אחי" ל"מיד עשו". איש האלוקים מסביר ליעקב כי העולם הזה צריך תיקון להיות דומה/מעין העולם הבא עד שיגיע "הבוקר" להגיד בבוקר חסדך יום שכולו טוב וכולו ארוך. התיקון יכול להיות רק על ידי מלכות ואם ישכחו זרעו ויאמרו "אכלהו לבן דוד" דהיינו יאכלו את גיד (קשר) הנשה (שכחה) לא יגיע העולם הזה לתיקונו. המלאך השאיר ליעקב לזכרון סימן כויה בירך אשר תתרפא ובאה להזכיר ליעקב ולזרעו כי במידה ולא יקבלו עליהם מלכות בן דוד ויאמרו כי המלכות שייכת לעשו או למלך ישראל שלא על פי נבואה כי אז ימותו במיתות משונות או שיפלו במלחמה כשאול המלך או יענשו ביסורים ובנגעים. פירוש בעל הטורים (פרק לב' פס' כו): בכף ירכו. בגימטריא לפוסלו מכהונה יעקב אבינו לא עיכב את האיש. אין מלאך (שליח) רשאי לשוב משליחותו ריקם וחייב לוודא שקיים דבר ה'. יעקב אבינו לא הסכים עם המלאך ונלחם בטענותיו שלא להחליף את כתר הכהונה בכתר המלכות. יעקב אבינו כבר בראשית דרכו בחר להיות מיושבי אוהלי התורה ולהשאיר בידי עשו את המלכות. יעקב אבינו לא מעוניין במלחמות ומתנהג ככהן רודף שלום ואוהב שלום. המלאך אינו רשאי לשוב אם יעקב אבינו לא מבטיח לו שיקבל על עצמו את כתר המלכות. המלאך מתחנן בפני יעקב אבינו לשלחו ולהסכים לדבר ה' ולנבואתו. יעקב אבינו טוען "לא בשמים היא". המלאך טוען כי פגיעתו בירך יעקב אבינו תתרפא אבל יצטרך להבין ולקבל כי מהשמים פסול לכהונה (ראו פירוש בעל הטורים לעיל), וחייב לקבל עליו את ברכת המלכות. בנוסף טוען המלאך כי בעלות השחר מתקבצים כל אנשי האלוקים שזכו להיות מזומנים לעדן ושרים את שירת המלאכים "וקרא זה אל זה ואמר: קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו" ואם לא יסיים את שליחותו בטרם עלה השחר יפסיד את השירה ויצטער צער רב (לבני האדם המזומנים לעדן יש מוח חומרי ועל כן יש להן חושים ורגשות). שאלה זו איננה מתחילה לאור התשובות לעיל. המלאך בא לצורך תיקונו של יעקב אבינו ובשום פנים לא לצורך היזק. המילה אלוהים מסמלת כוח. לבורא שמות רבים לסמל תכונה מסוימת. אלוהים הינו שם כללי לכוח ועוצמה. יעקב אבינו מבין שאם לא היה נשלח אליו איש האלוקים לא היה מצליח לתקן את עצמו ולהציל את נפשו ביום הדין הגדול והנורא, היות ולא היה מקים מבניו גואל - מלך המשיח. "ותנצל נפשי" היא תוצאה של "ראיתי פנים אל פנים", ידיעת הנבואה באופן ברור היא ההצלה, ידיעת הנבואה, דבר ה', באופן שאינו ברור יכולה להביא לשאול תחתית ראו ערך נבואת קרח כי שקול כמשה ואהרון ולא ידע שלא מדובר בו אלא בזרעו שמואל הנביא. ההצלה היא הבנת רצון הבורא באופן ברור כנגד טענות שכליות של צדיק כגון: "כהן עדיף ממלך" או "להשאר במדבר בהנהגה ניסית של ממלכת כהנים ולא להכנס לארץ לקיום מצוות התלויות בה" או במישור אחר "לא להרוג הצאן אשר לעמלק בכדי להקריב קורבן לבורא", טענות שאינם עומדות כנגד ציווי הבורא. שאלת הברכה היא החשובה מכל. יעקב אבינו מבין כי מהשמים נפסל מהכהונה בכדי להקים מבניו מלכות מלך המשיח. יעקב אבינו נדהם מיראת השמים של השליח שרוצה לסיים שליחותו ולשיר ולשבח את הבורא בעלות השחר. יעקב אבינו מבין כי השליח צדיק, אינו רוצה להתנצח בדברי תורה וכל מטרתו להציל את נפשו של יעקב אבינו מיום הדין הגדול והנורא ולהביאו להיות מזומן ליום התחיה הנצחית בחומר. יעקב אבינו מסכים להודות למלאך בטענותיו ובתנאי שיברך אותו שיצליח ביעודו. השליח מברך את יעקב אבינו בשם של מלוכה ושררה במקום שמו המסמל אחיזה בעקב וענווה: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".