יום ד', ד’ בתמוז תשע”ז
    דף ראשי  |  סיפור וספר  |  הפוך לדף הבית  |  הרשמו כחברי האתר  |  ספר תהילים  |  שימושון  |  פורום כתיבה  |  כתובת האתר  |  ספארי  
האם ניתן לייחס לבורא אהבה או יסורי קנאה ושנאה?

אהבה, שנאה וקנאה שייכים לחיים בחומר. הרגשות הם תחושות של הנאה או יסורים ובעצם הם הפרשות שמוחו של החי מפריש. לבורא אין גוף ולא דמות הגוף, ועל כן אין לייחס אליו כל הפרשה של חומר, וכל שכן אין לומר שיש בבורא הנאות או יסורים. מאידך גיסא, ניתן יהיה באמצעות מדרש או משל לייחס לבורא רגשות ברם תמיד לצאת בשלום אל הפשט שהבורא מנהיג עולמו בחכמה ובדין שאינם מידות השייכים לתחושות ורגשות של בני האדם. קטע מתפילת פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לְטוב: אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָאו מִבִּינָה יְדִיעָא. לֵית לָךְ אֲתָר יְדִיעָא. אֶלָּא לְאִשְׁתְּמודְעָא תֻּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא. וּלְאַחְזָאָה לון אֵיךְ אִתְנְהִיג עָלְמָא בְדִינָא וּבְרַחֲמֵי דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט כְּפוּם עובָדֵיהון דִּבְנֵי נָשָׁא ... אֲבָל לָאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְּאִיהוּ דִין. וְלָאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי. וְלָאו מִכָּל אִלֵּין מִדּות כְּלָל ... אם כן, איך ניתן להבין תחושת אהבה או שנאה כמשל אצל הבורא? לעיונכם פסוק מספר תהילים. ספר תהילים פרק עח' פסוק לח': וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ ובמילים שלנו, והוא רחום = מהם כללי משפט מידת הרחמים לביטול הגזירה הרעה הבאה מהמעשה הרע? יכפר עון ולא ישחית = למחוק את העון, והגזירה הרעה מתבטלת. והרבה להשיב אפו = לדחות את הגזירה הרעה שמא יחזור בתשובה. ולא יעיר כל חמתו = למתק את הגזירה ולא להעניש בכל העוצמה אלא בשלבים. דיברה התורה בלשון בני האדם. אם הבורא מנהיג את הדין על פי כללי מידת הרחמים לעיל בסוד "יגולו רחמיך על מידותיך", הרי שזו כמשל תחושת האהבה. מאידך גיסא, והיה ודן הבורא לתת לאיש כפרי מעללו מידה כנגד מידה על מעשיו בצורה הקודמת (משל הגלגול) או על מעשיו בצורתו הנוכחית, ובוחר הבורא במשפטו שלא לשתף כללי מידת הרחמים, הרי שזו כמשל תחושת השנאה. שנאה ואהבה אינם רק בחיי האדם אלא אף לאחר שסיים שליחותו בעולם הזה. לאחר הדין (המוות) עושה הבורא חשבון. זוכר כל מעשיו הטובים אלא שקובע כי אינו מתאים ליום הנצחי של התחיה. במשל השנאה - לא זוכרו לתחיה. במשל אהבה - יוצר שוב צורה זמנית עם שלבי בוסר ורקבון. לצורה הזמנית יתן אפשרות לתקן את החטא ויוסיף לה בחיי החומר שכר על מעשיה הטובים שעשתה בצורתה הקודמת. אם תבחר לתקן בצורתה הזמנית החדשה קיימה "נעשה אדם" - "יש לה חלק לעולם הבא", דהיינו "חלק" זו השותפות עם הבורא במעשה בראשית בחידוש העולם לעשותו עדן. אם תבחר להשחית איבדה גם מעשיה הטובים ולא תבוא לפניו לזכרון להצילה ביום חידוש העולם. כיצד ניתן להבין את תחושת הקנאה כמשל אצל הבורא? תחושת הקנאה איננה שנאה מחד גיסא ואיננה אהבה מאידך גיסא. אדם חכם ועשיר שבגדה בו אשתו עם מאהב, לא ינהג כאדם טיפש ועני אשר ירצח את אשתו והמאהב. אדם חכם ועשיר רוצה לזכות באהבתה של אשתו שוב, ועל כן יתן למאהב של אשתו באופן עקיף דרך שליחים: דגן, תירוש ויצהר, כסף וזהב, צמר ופשתים בלא ידיעתו וידיעת אשתו. לאחר זמן יחדל מלתת למאהב וידרוש מהשליחים להשיב את נתינתו שלא היתה על פי דין. השליחים ינסו להשיב הנתינה ויהיו כנושים למאהב עד שיבחר להעלם ולברוח מנושיו כשהוא משאיר את המאהבת לבדה בלי כל מפני שאינו יכול לדאוג לדי מחסורה כבעבר. המאהבת הבוגדת תחפש אחר המאהב ולא תמצאהו ובצערה ובחשבון הנפש תגיע לגילוי האמת כי טוב בעלה מכל מאהב. ולעיון במשל כפי שכתוב במקורות ראו דברי הנביא הושע לקמן. אם כן, קנאת הבורא היא בעצם דמיון ההצלחה להולכים אחר דמיונם ומתרחקים מהאמונה בו. המלכודת והמוקש הוא השפע הזמני שמעניק הבורא לרוצה להתרחק מקיום מצוותיו וללכת אחר שרירות ליבו, בבחינת "בדרך שרוצה ללכת - מוליכין אותו". ובהתאם למשל בסופו של יום הבורא נפרע מעוברי רצונו. אם כן, במשל התחושות – הקנאה היא המפחידה ביותר מפני שמדובר במוקש ובמלכודת על פי תלמודו שבידו שלא נקנה בעמל וטורח וטיהר שרצים טמאים. ספר הושע פרק ב': כִּי אָמְרָה, אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי, צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי ... וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא; וְאָמְרָה, אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז, מֵעָתָּה. וְהִיא, לֹא יָדְעָה, כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ, הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר; וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב, עָשׂוּ לַבָּעַל. לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ, וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ; וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָהּ. וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת-נַבְלֻתָהּ, לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ; וְאִישׁ, לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי. וְהִשְׁבַּתִּי, כָּל מְשׂוֹשָׂהּ, חַגָּהּ, חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל, מוֹעֲדָהּ. וַהֲשִׁמֹּתִי, גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ, אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי, אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבָי; וְשַׂמְתִּים לְיַעַר, וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה. וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ, אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם, וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ; וְאֹתִי שָׁכְחָה, נְאֻם יְהוָה. לָכֵן, הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ, וְהֹלַכְתִּיהָ, הַמִּדְבָּר; וְדִבַּרְתִּי, עַל-לִבָּהּ. וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה; וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ, וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם. וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד, בַּעְלִי. וַהֲסִרֹתִי אֶת-שְׁמוֹת הַבְּעָלִים, מִפִּיהָ; וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד, בִּשְׁמָם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית, בַּיּוֹם הַהוּא, עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם, וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה; וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ, וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת יְהוָה. אם כן, מאושר האדם היודע את קונו (יוצרו). בידו של האדם להטיב אחריתו מראשיתו. מעשיו בחייו ובצורות הזמניות (גלגול) שעבר בעולם הזה הם שקובעים את עתידו בצורה הזמנית הבאה. ובמידה וזכה למנוחה, בצורה הנצחית בעת חידוש העולם לעשותו נצחי כעדן מקדם. אין הבורא דן את האדם על פי רגשות אלא בחכמה בבינה ובדעת ללא שיעור על פי מעשיו של האדם עצמו. ומוטב על כל אחד מאיתנו להרהר במחשבה עד כמה עתידו בחייו ואף לאחר מותו נתון בידו, שהרי לא דומות הצורות זו לזו ובכל צורה מתנות בחירה חופשית שונות אם בכלל. ולדוגמא להמחשה. נניח והאדם נוצר במזלו עם מתנות בחירה חופשית של יופי עושר וחכמה אלא שבחר להרשיע באמצעות המתנות, להתנהג כמו בהמה ולוותר בחייו על ההזדמנות לבחור בטוב. לאחר שמזלו יזל ויסתיים (הדין הוא פטירתו) יערוך הבורא חשבון ובמידה כנגד מידה יביאו בצורת הבהמה שגם לה אין בחירה חופשית. ואם חשבתם שחשבון הבורא פשוט כפי שהדוגמא פשוטה אז אין טעות גדולה מזו מפני שגם בין צורות החיות והעופות שוני גדול. גם אם לכאורה זהות החיות מהבחינה שאין להם בחירה חופשית, הרי שזמן חייהם בצורה שונה, עוצמתם שונה ומהותם ותפקידם בעולמו של הבורא כרודפים או נרדפים, חשוב עד מאד במשפט ובר השפעה לצורתם הזמנית הבאה כל עוד העולם נפסד. משה רבינו מכנה את הבורא בתואר "גדול גבור ונורא" (ספר דברים פרק י' פס' י"ז). גדול היות ומהווה את העולם לא לצורך עצמו כמשל אדם גדול הדואג לצורכי הזולת (האדם הקטן דואג רק לצורכי עצמו). גבור היות וכובש את יצרו לתת ליצוריו בחירה חופשית לעשות הרע. נורא היות ומשלם לשונאיו שכרם בחומר ובגדולה עד שזמן שכרם תם וברגע קט משתנה המציאות משקר זמני לאמת נצחית ואז מוצאים את עצמם על עץ גבוה כהמן הרשע או טובעים בים סוף כפרעה וכל חילו. ברגע זה בוחרים הרשעים לעשות תשובה היות וכל עולמם התהפך עליהם ויתכן ובזכות תשובתם יבואו לאחר מותם בצורה זמנית פחותה אחרת. אותם רשעים אם לא יקבלו על עצמם את הדין שבחר הבורא ויבחרו להתאבד בזמן ובצורה שהם רוצים ולא לעשות תשובה (כמו הצורר הגרמני היטלר ימח שמו וזכרו) הרי שלא יבואו לזכרון לצורך תיקונם הנוסף ועונשם כרת נצחי.

 
 






תנך | חסר ויתר בתנך | תנא דבי אליהו | משנה | תוספתא | תלמוד בבלי | ספר החינוך | ספר הישר | תלמוד ירושלמי | פירוש רבינו בחיי | תורת האדם | מנורת המאור | ילקוט שמעוני | מדרש תנחומא | מדרש רבה | היד החזקה | אבות דרבי נתן | בן איש חי | ספר הכוזרי | חפץ חיים


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS