יום ד', ד’ בתמוז תשע”ז
    דף ראשי  |  סיפור וספר  |  הפוך לדף הבית  |  הרשמו כחברי האתר  |  ספר תהילים  |  שימושון  |  פורום כתיבה  |  כתובת האתר  |  ספארי  
במציאות מעולם לא נברא שטן או מלאך המוות.

החובה על כל אחד מאיתנו להודיע ולדעת כי אין ישות עצמאית הנקראת שטן. הבורא אחד יחיד ומיוחד אשר ברא "יש" מ"אין". הבורא נקרא "אין" לא מפני שאיננו קיים אלא מפני שאין לו צורה ודמות וקיים בכל צורה וציור שבעולמו. קיומו של הבורא איננו תלוי בקיומו של העולם שיצר וברצונו נתן אפשרויות לצורה, אפשרויות שאותם יקיים על פי רצונה. בהתאם לרובד התורה הנקרא "פשט" אין עוד מבלעדי הבורא, דהיינו אין עוד "אין" כי רק לבורא אין צורה, ואם אינכם מסכימים הרי שנכנסתם לתחום הנקרא עבודה זרה וביטול האמונה כי הבורא האחד והיחיד שאין לו צורה וברא את ה"יש צורה". לאחר שרכש האדם ידיעה בעולם הפשט שאין "מלאך" הנקרא "מלאך המוות" או ישות הנקראת שטן רשאי להכנס לעולם המדרש. המדרש קובע כי יצר הרע הוא השטן הוא המוות. המדרש אנו בא לבטל את הפשט אלא לתת לאדם כלים לעשות רצון הבורא בעולם הפשט ולהינצל מלעבור על מצוות הבורא. בראשית היצירה נברא אדם הראשון מושלם ללא בחירה חופשית לעבור על רצון הבורא מלבד שבדרך שאדם רוצה לילך - מוליכים אותו, ובבחירתו לאכול פרי יחיד שיש בו רע וטוב מעורבים, ניתנו לאדם הראשון מתנות בחירה חופשית רבות ומגוונות (ראו כתבה משלימה מסע בזמן - בירור חטא אדם הראשון ). בעצם מתנות הבחירה החופשית להרשיע יצר האדם לעצמו משטין ומקטרג. המעשה הרע שיעשה והעבירה על מצוות הבורא הם המשטינים ומקטרגים על האדם שטוב היה שלא היה בא לעולם, ואלו "מבקשים" את מותו. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא (דף ט"ז ע"א): אמר רבי שמעון בן לקיש: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות ... לאחר שעבר אדם הראשון על ציווי הבורא היה חייב מיתה. לפנים משורת הדין לא הרגו הבורא אלא שעתה יש בו יצר רע ובחירה חופשית להרשיע. בכדי לאפשר לאדם הראשון לתקן ולבטל את יצרו הרע יצטרך להשתמש ביצרו הרע. ריפוי המחלה אפשרי באמצעות המחלה עצמה. לדוגמא מוחשית להבנה קחו כיבוי שריפה באמצעות שריפה. אם נקדים את השריפה ונשרוף באופן מבוקר את השטחים שעדיין לא נשרפו, ברגע שתגיע השריפה שהשתוללה למקום השריפה המבוקרת הרי שתעצר. אם כן, הבורא הרבה לאדם הראשון מתנות בחירה חופשית להרשיע וההתמודדות של האדם עם יצרו הרע תוכל לתקנו. אם יבחר לדחות יצרו הרע בחר בחיים. ואם יבחר לעשות כעצת יצרו הרע הרי שבחר בקללה ובמוות, כי מעשיו הרעים השטינו וקטרגו עליו להביאו לתוצאה זו. בכדי להנצל מהיצר הרע הקיים באדם ומשטין ומקטרג עליו, יעצו חכמים עצה. תלמוד בבלי מסכת קידושין (דף ל' ע"ב): תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ... תלמוד בבלי מסכת סוכה (דף נ"ב ע"ב): תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ... אם כן, העצה שיעצו הוא למשוך את היצר הרע לבית המדרש. כיצד ניתן למשוך יצר רע לבית המדרש? תתפלאו אבל בעצם הביטוי "משכהו לבית המדרש" רמזו חכמים כי האדם חייב להכנס לעולם המדרש והדמיון ולא להשאר בפשט. בכדי להינצל חייב האדם לתת ליצר הרע האנשה ולדמותו כיצור הנלחם בו ורוצה להמיתו. אלא שלאחר שניצול האדם מלעשות המעשה הרע, חייב יהיה לצאת בשלום מהמדרש והדמיון ולחזור לחיי המעשה והפשט שהמדובר שנלחם בעצמו כי בו היצר הרע ואין כל ישות דמות או יצור הנקרא שטן. ברם מה יעשה אדם שאין באפשרותו להכנס לבית המדרש, עולם הדמיון והמשל? תלמוד בבלי מסכת ברכות (דף ה' ע"א): אמר רב לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם. אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם. אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה. האדם שבוחר לעשות רע - בוחר בקללה ובמוות בבחינת יצר הרע הוא המוות. אם ניתן לבחור לדחות את הרע ולעשות טוב הרי שניצול. אם אינו יכול לדחות את הרע לפחות שלא יעשה מעשה ויאמץ שכלו בחכמת התורה והדמיון. אם חייב לעשות מעשה ואין ביכולתו לאמץ שכלו, אזי יקרא קריאת שמע שיש בה להזכיר את קללת "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ...". אם עדיין ברצונו לעשות רע, ואין ברשותו כלים שכליים בכדי להכנס למדרש ולצאת בשלום, עדיין יכול לדמות את עצמו כמוטל ללא רוח חיים, ובמילים אחרות "יזכור לו יום המיתה". למי יזכור? לו לעצמו. למה? כי האדם שוכח בעודו חי שכל מה שיש לו קיים בניסי ניסים של הבורא, ואם גאולה לא תבוא בחייו עתיד להחזיר את הכל לנותן כולל רוחו וישותו ולהותיר אצל הבורא זכרון מעשיו בלבד. במאמר מוסגר, חשוב שנדע כי ההליכה לקברו של צדיק יש בכוחה להציל האדם. בהליכה לבית הקברות אנו מזכירים לעצמנו את יום המיתה ומנסים לדמיין את עצמנו למת השוכב בקבר. המנהג להשתטח ליד קברו של הצדיק ולדמות את עצמנו כמוטלים בקבר כמו הצדיק. יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. הזכרון שלנו מעורר רחמים אצל הבורא ומאריך אפו שהרי זוכר את קושי יום המיתה של הצדיק שעשה רצונו בחייו אלא שגאולה לא באה בימיו וזמן פקודתו בא. ולסיכום נביא דוגמאות שיש בכוחם ללמד מדוע השטן אינו קיים כיצור או ישות והינו מדרש ומשל בלבד שיש לצאת ממנו בשלום אל הפשט שאין שתי רשויות. נתחיל בספר זכריה פרק ג'. הנביא מתאר שטן העומד על ימינו של יהושע הכהן הגדול. כלל בידינו כי הנביאים השתמשו במשלים לתאר מציאות שיש לתקן. יתכן ובעולם הפשט לא חטא האדם אבל בפנימיות יש חטא הדרוש תיקון, ועל כן יביא הנביא משל המרמז על עולם המחשבה הפגום. יהושע היה מכהן ככהן גדול ולצורך עבודתו ביום הכיפורים נכנס לקודש הקודשים. כל הגדול מחברו - יצרו גדול ממנו. היצר הרע הנמצא באדם הרשאי בניגוד לכולם להכנס לקודש הקודשים הוא הגדול מכולם. הבחירה החופשית להרשיע במתנת חינם זו ולעבור על דקדוקי ופרטי עבודת יום הכיפורים המרובים - היא עצומה. ככל שהרבה הבורא תורה ומצוות - הרבה בחירה חופשית להרשיע ולעבור על מצוותיו. אם יבחר הכהן הגדול לשנות מציווי הבורא אזי נגזר דינו ולא יצא בשלום מהקודש. עתה מובן מפני מה מדמה הנביא את השטן כעומד על ימינו. הימין מסמל את מתנת הבחירה החופשית, ורק כשיש מתנת בחירה חופשית ניתן להרשיע ובשעה שהרשיע - השטין וקיטרג על עצמו ועל שלוחיו. חלק מעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים לנסות ולמצוא את הטוב ולסנגר על עם ישראל ולהוריד שלום בעולם כולו בין האומות. לעיתים מלאכה זו הקשה מכל בבחינת "וישמן ישורון ויבעט". ועל כן דווקא הימין שלא נוצלה כראוי יכולה להפוך במבט לאחור לשקר ולרועץ. דוגמא נוספת. במזמורי תהילים נמצא מזמור מיוחד העוסק בנושא שלנו. ספר תהילים פרק ק"ט פס' ד'-ו': תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה, וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי, הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמד עַל יְמִינוֹ דוד המלך מבקש מבורא עולם להראות את השגחתו בעולם. בחייו ניסו רבים להורגו להשטין ולקטרג עליו. דוד המלך ניסה בכל מאודו לדרוש שלום להרבות במעשים טובים, תפילה ואהבה ולהפוך את שונאיו לאוהביו. לעיתים הצליח ולעיתים נכשל ותחת טובה ואהבה החזירו לו רעה ושנאה. בקשתו של דוד המלך מהבורא לעשות משפט וצדק בשונאיו כך שמעשיהם הרעים מעוצמת הבחירה החופשית שבימינם, יקטרגו וישטינו עליהם. דוגמא נוספת. בספר במדבר (פרק כב' פס' כב') מסופר על בלעם שפגש איש שנכנס בחייו לעדן ונשלח כשליח מאת הבורא להורגו אלא שבסופו של דבר הסתפק בדיבור ואזהרה בלבד. לשליח קוראת התורה בשם "שטן". "וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים, כִּי הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ; וְהוּא רֹכֵב עַל-אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ". בכדי להבין לחצו כאן לכתבה נוספת. שוב ניתן להבחין כי שליח הבורא ביקש לקטרג על מעשהו הרע של בלעם ללכת למלך מואב שרצונו לקלל את עם ישראל. בשעה שבלעם עשה תשובה והבטיח שלא לקלל את עם ישראל אזי ניצול ממיתה, על כן המעשה הרע החטא הוא הממית. דוגמא נוספת. בספר מלכים א' (פרק יא' פס' יד'): "וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה, אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי ..". לשלמה המלך היה מלך שכן שהיה מקטרג ומשטין עליו. השטנה והשנאה באו לידי ביטוי במלחמות ובחוסר שלום ושלווה. שוב רואים שיצר הרע הוא השטן הוא המוות ולא מדובר בישות או ביצור דמיוני אלא באדם ממש. דוגמא נוספת. ספר איוב (פרק א' פס' ו'): "וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל ה'. וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם." (איוב פרק א', ו'). קודם כל צריך לחלק. איננו רוצים להתייחס למחלוקת מי כתב את ספר איוב. ברצוננו להתייחס רק למחלוקת אם היה אדם בשם איוב או מדובר במשל. ישבו רבותינו בגלות בבל ודנו בשאלה חשובה זו מפני שקיבלו מאבותיהם שלספר איוב יש חשיבות בתוך 24 ספרי הקודש. תלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא דף טו' ע"א: יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה א"ל עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ איוב שמו אלא מעתה (שמואל ב יב) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה וגו' מי הוה אלא משל בעלמא הכא נמי משל בעלמא המעניין שכל רב נתן תשובה אחרת ולא היתה רק דעה אחת. אלו ואלו דברי אלוקים חיים מפני שהמשל יכול להיות מציאות כואבת למספר אישים במהלך הדורות. צריך לשים לב שכל דעה מובאת בשם של רב גדול חוץ מדעה אחת שאין לה שם. היתכן והתלמוד הבבלי יכניס דעה ללא שם כנגד רבנים בעלי שם? סביר להניח שדעה זו הובאה על ידי גדול בתורה שהוכיח את בקיאותו אלא שרצה להשאר אנונימי. יתכן והיה אליהו הנביא ויתכן שלא בכל אופן הענוה שלו והחשיבות של גדולי ישראל להכניס את דעתו לתלמוד הבבלי מבלי לחלוק עליו אלא רק לשאול שאלה מדוע כתוב שם עירו ושמו אומרת דרשני. יש לציין כי בניגוד לתלמוד הבבלי בו בעל הדעה אנונימי, התלמוד הירושלמי מביא דעה זו בשם ריש לקיש אשר קבע כי השטן הוא היצר הרע והינו משל בלבד לעצם היכולת של האדם להרשיע ולקטרג על עצמו ועל הסובבים אותו. תלמוד ירושלמי מסכת סוטה (דף כה, ב) (פרק ה הלכה ו): רבי שמעון בן לקיש אמר איוב לא היה ולא עתיד להיות. (יש גרסא אחרת בדעתו שהיה בימי אברהם אבינו. ובכל אופן לעניינו קיימת דעה שאיוב לא היה וספר איוב משל). ברצוננו לציין נקודה נוספת. גם אם נניח והיה אדם בשם איוב, חייבים להבין שצורת כתיבת ספר איוב הנותנת האנשה לבורא או לכל יישות אחרת בלתו חייבת להיות בצורת משל. המונח "דיברה התורה בלשון בני האדם" יפה גם לצורת כתיבת ספר איוב. אם כן, מכל נקודת מבט ספר איוב נכתב כמשל. בכל משל מושלם חייבים שם לדמות הראשית. איוב יכול להיות אויב בסיכול אותיות (חכמת הרמז), תלוי מהי העצה אותה יישם בארץ עוץ. האם יבחר ללכת אחר יצרו הרע או אחר יצרו הטוב?, האם יבחר לומר שיש שתי רשויות או ה' אחד שנותן הרע והטוב?, האם ילך אחר עיניו או אחר לבו?, האם ישמע לעצת רעיו ואשתו או יעמוד כנגדם וישמע לתלמודו שבידו?, ארץ עוץ מסמלת במשל ארץ עצות, והדמות הראשית יכולה על פי העצות הרבות שקיבלה בארצה לבחור להיות אויב לה' או איוב מלשון אוהב לבורא.

 
 






תנך | חסר ויתר בתנך | תנא דבי אליהו | משנה | תוספתא | תלמוד בבלי | ספר החינוך | ספר הישר | תלמוד ירושלמי | פירוש רבינו בחיי | תורת האדם | מנורת המאור | ילקוט שמעוני | מדרש תנחומא | מדרש רבה | היד החזקה | אבות דרבי נתן | בן איש חי | ספר הכוזרי | חפץ חיים


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS